הכ"ד וגז"ד למורשע ברצח מעין בן חורין ז"ל ובצוע מעשה מגונה

לית מאן דפליג, כי מן הדין להרשיע הנאשם.

המחלוקת בין הצדדים הנה על אלו עבירות שבסעיף 300(א) הורשע הנאשם.

עם מתן הכרעת הדין ביום 2/9/07 קבענו, כי נתייחס למחלוקת זו בגמר הדין.

כפי שקבענו בהכרעת הדין הנאשם ביצע את עבירת הרצח כמיוחס לו בכתב האישום. משמעות הכרעת הדין היא, כי ביצע עבירת רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הוא גרם בכוונה תחילה למותו של אדם והוא עשה זאת למצער בזדון תוך ביצוע עבירה של מעשה מגונה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה. לפיכך, מן הדין היה אפוא להרשיעו בעבירת הרצח על שני סעיפיה הנ"ל, כפי שפסקנו.

על כגון דא נאמר ב-ע"פ 2948/03 אולג ברזובסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) מפי הש' א. פרוקצ'יה (פסקה 13) כי:

" אשר לעבירת רצח בכוונה תחילה, על פי סעיף 300(א)(2) לחוק, נתקיימו בעניינם כל המרכיבים הנדרשים לצורך הרשעה בעבירה האמורה...

השניים מקיימים גם את מרכיבי עבירת הרצח על פי סעיף 300(א)(3)... הם גרמו במזיד למות המנוח תוך ביצוע עבירת השוד, וקיימו, למצער, את היסוד הנפשי של פזיזיות ביחס לתוצאה הקטלנית..." (ההדגשה אינה במקור).

עוד בהקשר זה ראו את: ע"פ 1849/90 שחאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

אנו מרשיעים אפוא את הנאשם בביצוע עבירת רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין וכן בביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין.

עובדות המקרה המזעזעות תוארו בהכרעת הדין ולא נחזור עליהן.

מהלך הדיון בפניינו

הוגש לעיוננו תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר עולה, כי משפחתו של הנאשם הנה משפחה נורמטיבית, קשת יום. הנאשם למד בתיכון והתנהגותו היתה חיובית.

בשל נטילת האחריות החלקית של הנאשם ובעטיה של העבירה החמורה, לא המליץ שירות המבחן כל המלצה טיפולית בעניינו.

מטעם המאשימה העידה בפניינו אמה של המנוחה, אשר עמדה על אישיותה של בתה ועל הקורות אותה חרף קשייה עד שנרצחה. היא סיפרה על האמונה של המנוחה בבני אדם ועל רצונותיה לסייע לאחרים. עוד סיפרה על אהבת החיים שלה ש"שום כח שבעולם לא הצליח לעצור אותה" עד שנגדעו חייה.

כמו כן, העידה על סבלה של המשפחה עקב האירוע הטראגי, עד שביתם הפך "לקבר" וגם היא ובעלה הפכו ל"נכים". היא לא ביקשה נקמה, אך ביקשה צדק כהגדרתה.

מטעם הנאשם העידה הגב' ..., אמו של הנאשם. לדבריה, בנה היה ילד טוב וממושמע ועתה כדבריה, היא הפסידה: " גם את הבן שלי וגם את המנוחה שנרצחה".

דודו של הנאשם מר ..., הוא גמלאי של המשטרה. שנים רבות שימש כשוטר. לדבריו, הנאשם הוא ילד שקט וביישן המבודד מאנשים ושומר על הצאן ומאכילו.

ב"כ המאשימה ציין, כי בעת הרצח היה הנאשם כבן 16 שנים ו-10 חודשים. הוא עמד על כך שהרצח בוצע באכזריות תוך ריצוץ גולגלתה של המנוחה באבן.

אליבא דהתביעה, יש ליתן במקרה זה עדיפות לאינטרס הציבורי המחייב החמרה ממשית על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם ומשפחתו. הוא ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר עולם בגין הרצח וכן עונש מאסר מצטבר בגין העבירה של ביצוע מעשה מגונה.

התובע הדגיש, כי בפני קצין המבחן הנאשם לא הודה במעשיו ולא הביע חרטה של ממש אלא "חרטה" על מסכת עובדות בדיונית, פרי המצאתו של הנאשם.